הפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD) - מרכז אורה גולן
EN

הפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD)

הפרעה זו היא חלק ממשפחת הפרעות החרדה, אשר בבסיסה עומד אירוע טראומטי שחווה האדם בשלב כלשהו בחייו. השפעת האירוע ארוכת-טווח וקשה לטיפול, ככל שעובר הזמן מן האירוע. סביר להניח, כי יותר ממחצית מן האוכלוסיה עברה אירועים טראומטיים, אך במרבית המקרים, הטראומה תישאר בתודעה לזמן מה והזיכרון שלה ידעך ככל שיעבור הזמן ותתקבל תמיכה מהסביבה הקרובה, וכך האדם יצליח לחזור לתפקוד מלא ותקין. במקרים קיצוניים, הזיכרון הטראומטי יישאר בתודעה זמן רב, האדם יסבול מסימפטומים ויפתח הפרעה פוסט טראומטית. הפתרון החדשני המתבצע על גופו של המטופל ולא על נפשו, יכול להציל את המצב.

גורמי סיכון

עשויים להיות גורמים רבים להפרעת דחק פוסט טראומטית, כיוון שבני האדם הינם אמוציונליים מטבעם ואירועים רבים יכולים להיות טראומטיים בעיניהם, כך שהסיכוי לפיתוח הפרעה הינו תלוי רגישות, תכונות אינדיווידואליות וסביבה תומכת של האדם. יחד עם זאת, קיימים אירועים שהסיכון לחוות בהם טראומה ארוכת טווח גדול יותר וגורמים או אירועים התומכים בפיתוח ההפרעה:

  • טראומת ילדות.
  • מחסור כרוני בשעות שינה.
  • רגישות גנטית למחלה פסיכיאטרית (ועקב כך, נטייה למחלה כזו(
  • סביבה שאינה תומכת ועוטפת לאחר האירוע.
  • שינויים העלולים לעורר לחץ או חרדה )מעבר דירה, פרידה מבן/בת זוג, שינוי מקום עבודה ועוד( שנעשו טרם האירוע.
  • שימוש בסמים בעלי פוטנציאל לפיתוח פראנויה או חרדה.
  • הפרעה אישיותית.

 

אטיולוגיה

  • גורמים קוגנטיביים התנהגותיים לפי גישה זו, מתפתחת הפרעה, בשל עיבוד לקוי של אירוע טראומטי וגירויים ניטרליים מתקשרים לאירוע ומעוררים את הטראומה וחווייתו האישית של האדם בעת המקרה.
  • גורמים ביולוגיים במחקרים שנעשו התגלה, כי בקרב הסובלים מ-STPD, מופרשים מעט מדי חומרים מרגיעים במוח כגון אדרנלין, אופיאטים וקורטיזול.
  • גורמים פסיכואנליטיים לפי גישה זו, האדם עבר טראומה בתקופת הילדות שלו, הכחיש והדחיק אותה, אך היא התעוררה בעקבות הטראומה החדשה שחווה. יתרה מזאת, מנגנוני ההגנה הטבעיים שלו לא פעלו כראוי בשני המקרים והדבר העצים את החוויה והטראומה שנוצרה בעקבותיה.

 

אבחנה ודרכי טיפול

לפי הDSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), קיימים קריטריונים לאבחון PTSD:

  • האדם חווה מחדש את האירוע הטראומטי באופנים הבאים: זכרונות חוזרים, פלאשבקים, מחשבות, דימיון, חלומות חוזרים המשחזרים את האירוע, הזיות, ניתן לזהות דריכות בעת חשיפה לגירויים המזכירים את המאורע ויצירת מצוקה פסיכולוגית בעקבותיהם.
  • האדם מנסה להימנע מגירויים פנימיים או חיצוניים, אשר גורמים העלולים לעורר את הטראומה בדרכים כגון: הימנעות ממקומות ואירועים או מפגשים עם אנשים מסוימים, הקשורים לטראומה שחווה, נתק מהסובב אותו, האדם אינו חושב על עתידו.
  • עוררות מוגברת, משמע: קושי להירדם, אי שקט, התפרצויות זעם, קשיי ריכוז, כעס ועצבנות. קריטריון זה מוביל לקשיי הסתגלות, ולכן האדם אינו מצליח לחזור לחייו הקודמים והנרמטיביים.

האתר בעדכון

פנו כעת לקבלת ייעוץ ראשוני חינם!

מוקד טלפוני 24/7 - 054-664-2498